סיפור אישי מרתק של הרב מנחם אדרי - מעולם התחתון לעולם העליון - личная история -путь из низших миров в высшие ..
Is there a song you want to sing? I can help if you're not sure about the tune.
The young man shook his head sadly. "There are no Jews in Ramallah."
She whispered: "You don't have to convert. You already are a Jew."
This grave was in the old cemetery in Tzfat, and the inscription identified it as the author of Lecha Dodi.
_(hebrew).jpg)
| הערת שוליים: מחמוד שינה את שמו ונרשם לישיבה בירושלים, שם הוא למד בחריצות כדי להשלים את החינוך היהודי שלו. הוא התחתן עם נערה יהודיה והפך למרצה פופולארי, שמגולל את סיפורו הדרמטי. לאחר מכן הוא נאלץ להימלט מישראל, עקב איומים על חייו שהגיעו מבני משפחתו הערבית. |
| עומד בשער: סיפורו של רונן דהן | |||||||||
| למרות שהיה שוער מצליח בליגת העל בכדורגל, בגיל 26 החליט הוא לבעוט בכדור בפעם האחרונה. מאז רונן דהן לומד תורה, מתחזק בית נאמן בישראל, ומנחיל את תורת ישראל לדור הצעיר. ראיון | |||||||||
| |||||||||
רונן דהן (32), נשוי לרותם וגר בחדרה, העיר בה גדל. בצעירותו למד בבית ספר החילוני בעיר "הדסה נעורים", שירת בחיל האוויר וחלם להצליח. עד כאן סיפור של כמעט כל ישראלי ממוצע. "כשהייתי בן 7", אחד הילדים בקבוצת הפועל חדרה הציע לי לבוא ולשחק בקבוצה", מספר דהן כיצד החל החיבור שלו לעולם הכדורגל. "משם זה התפתח והשתלבתי במשחקי הכדורגל. בזמנו, השאיפה של כל הבנים בסביבתי הייתה להיות שחקן כדורגל". בגיל 15 הצטרף דהן לנבחרת הנערים של ישראל בכדורגל, משם מהר מאוד עבר למועדון הכדורגל של "מכבי חיפה". מאוחר יותר הצטרף גם לנבחרת הנוער של ישראל. כשהגיע דהן לגיל 18, החל לשחק עם הבוגרים בתפקיד השוער ונדד, בין הפועל כפר סבא, הפועל באר-שבע, הכוח רמת גן ועוד, עד שהחל לשחק בליגת העל. עולם שלא ידעתי על קיומו "הגעתי למקום שהרבה צעירים שאפו להגיע", ממשיך דהן לספר. "השתתפתי בעשרות משחקים בינלאומיים באירופה ושיחקתי עם הידועים בתחום - ביניהם יוסי בניון, יניב קטן, איתי שכטר ורבים נוספים". דהן שיחק הרבה שנים, והמגרש הפך לביתו הטבעי. "כשאתה נמצא על מסלול מסוים מגיל צעיר - במקרה שלי, מסלול של כדורגל - אתה מתפתח עם הזמן והופך לשם דבר. פתאום אתה מבין שזו ממש הקריירה שלך, זה העולם שלך, ועם זה אתה רץ. הפרנסה בתחום הזה בהחלט מכובדת, אתה זוכה לפרסום, אתה נמצא בכותרות, מקבל חשיפה, ואין ספק שזה מפתה", מסכם דהן את התקופה הזוהרת. "מרוב שהייתי עסוק בפיתוח הקריירה ובמרדף החיים, לא היה לי זמן לעצור ולעסוק בהתבוננות". עד גיל 26 חי דהן את המגרש, נשם את השער ובעט את הכדור עשרות אלפי פעמים. עד שיום אחד החליט לבעוט בו - בפעם האחרונה. "יום אחד, בעודי משחק בפועל באר שבע, חבר טוב שאל אותי אם אני רוצה לבוא איתו לשיעור תורה. הייתה לי הערכה לתורה, כמו כל יהודי, למרות שלא הכרתי את המהות לעומק, ולכן לא התנגדתי. כשהגענו לשם לא הבנתי על מה הולכים לדבר, אך כשהתחיל השיעור פתאום הבנתי שמדובר בתכנים שמעולם לא שמעתי בעולם שממנו באתי". דהן אהב את השיעור, שעסק בעבודת המידות, אך לא חשב ליישם את הדברים, והמשיך בחייו כרגיל. "אחרי שבועיים", הוא ממשיך לספר איך התקרב צעד אחר צעד, "החבר שוב קרא לי לשיעור. הלכנו ומאוד נהניתי מהשיעורים. למדנו הרבה מוסר, והזמן עבר בנעימות". באותה תקופה שיחק דהן בקבוצת נצרת עילית, ובגלל שהערבים שלו היו פנויים, הוא נהג לפקוד את הישיבה ולשמוע את שיעור הרב. "בשיעורים נפתח בפניי עולם עמוק שלא נחשפתי אליו, עולם שלא ידעתי על קיומו. לאט לאט ההשקפה שלי על החיים השתנתה. פתאום החגים קיבלו משמעות אחרת עבורי, והבנתי שהשבת היא לא משהו שסוגר אותך, אלא להפך - מעלה אותך ברמות רוחניות". כידוע, רוב משחקי הכדורגל המרכזיים מתקיימים בשבת, ודהן המתין להזדמנות שבה יוכל לשמור את השבת כראוי. "כאשר הגיעו שבתות ללא משחקים, חשבתי לעצמי שזו ההזדמנות שלי. ערכתי את השבת עם חברים, וזו הייתה שבת שאי אפשר לתאר. ממש התחברתי לתפילות, למזמורים, לשיעורים ולסעודות". ככל שעבר הזמן הבין דהן שמקומו הטבעי אינו במגרש אלא בין כותלי היהדות. "הבנתי שהעולם האמיתי לא נמצא במשחקי הכדורגל", הוא אומר. עונת המלפפונים בזמן פגרת הקיץ - מה שנקרא בכדורגל "עונת המלפפונים" - שבה מחדשים חוזים ומתקיים מעבר של שחקנים בין הקבוצות, התייעץ דהן עם רבו, הרב ליאור כחלון. "אתה יודע באיזה עולם אני נמצא", אמר ליאור לרב. "זה סוף השנה בכדורגל, ואני צריך להחליט באיזו קבוצה לשחק. זו הפרנסה שלי, אך מצד שני זה לא העולם האמיתי. אני לא יודע מה להחליט - להמשיך עוד שנה? לפרוש?". הרב ענה: "גילית את העולם שגילית. אתה ילד גדול, קח החלטה לבד". דהן לקח לעצמו כמה ימים להתבונן בחייו. הוא התחבט בשאלות שונות - לאן מועדות פניו, מה חשוב בחייו ומה ייעודו בעולמו? "הרגשתי שהאמת נמצאת ביהדות, ואני לא יכול להדחיק את זה ולחיות בשקר. ההרגשה של ללכת למשחק לא משתווה להרגשה של ללכת לשיעור. בנקודה זו החלטתי שאני לא מתחיל עונה חדשה". באחד מכנסי הענק שהתקיימו באצטדיון טדי - האצטדיון בו שיחק כה רבות - עלה דהן לבמה, נישק וחיבק את הרב המרצה, הוריד את חולצת הכדורגל, וזרק את נעלי המשחק עמוק לתוך המגרש החשוך. "אין על השבת", צעק, "לא רוצה כדורגל, לא רוצה כלום. רק תורה!". הקהל הריע ודהן קיבל על עצמו סופית עול מלכות שמיים.
חמש שנים עברו. מאז הספיק דהן להינשא כדת משה וישראל. כיום הוא לומד בכולל בימים, ובלילות מוסר שיעורים בעצמו. בין שאר עיסוקיו, ואולי זהו העיקרי שבהם, דהן מחזק בני נוער על ידי סיפורו האישי, במסגרת עבודתו בארגונים "אור לנוער", "קרן וולפסון" ו"יד עזרה ושולמית". "היהדות לא אומרת לא לחיות, אלא איך לחיות", הוא מסכם. "בורא עולם נתן לי את ההזדמנות להכיר את היהדות מקרוב. זו המתנה שלו בשבילי, ובכלל לכולנו. ה מדבר לכל אחד, רק צריך לשים את המשקפיים הנכונות". להזמנת הרצאות: 050-8475745 | |||||||||
| By: Rivka Levy | |||
| |||
Back in the nineties, when ‘supermodels’ where just starting to be massively-paid celebrities in their own right, Israeli-born Avichai Cohen appeared to have it made. With his piercing blue eyes and chiselled chin, companies were falling over themselves to have Avichai be ‘their’ model. Very quickly, he became ‘the’ male supermodel in Israel, and was in demand for everything from drinking cola to wearing a particular make of sunglasses. Within a very short amount of time, the catwalks of Milan and New York heard about Avichai, and he started to get bookings from designers like Dolce &  Gabbana and Yves Saint Laurent.But as his bank account and fame continued to grow, Avichai’s soul was withering away – and he knew it. The supermodel had grown up in a traditional home, but he’d never been taught to really have a connection with Hashem; the torah he learnt in school was ‘book smarts’, not ‘soul smarts’. So when he started to look for a more spiritual dimension to his life, he researched everything but Judaism, and started going to one place of religious instruction after another. But each time, Avichai’s searching neshama would find the inherent contradictions in the creeds and belief systems he was being taught about, and he’d go on to the next one. One of his last stops was at a Buddhist centre, where Avichai complained to the spiritual leader that he couldn’t seem to find a spiritual system where faith and intellect could happily co-exist, side-by-side. As soon as the faith systems he’d been learning about were held up to any rigorous intellectual scrutiny, they collapsed under the weight of their own contradictions. The leader of the Buddhist centre – who didn’t know that he was a Jew – told him: “My son; the only place where spiritual faith and intellectual knowledge come together is in the Jewish Kabbala. You should go and study those books.” Avichai was stunned; he’d literally been around the world searching for G-d and real meaning in his life, and here he was being told that G-d had always been in his back yard. A lot of people would have maybe stopped there. But not Avichai. He immediately went out and bought every book on Kabbala he could find, and devoured them. All of a sudden, after going through all the other religions and ‘isms’ and finding the Achilles Heel in every single one, he understood that Judaism simply didn’t have a ‘weak point’. It was the real deal. And that’s when Avichai had a very difficult choice to make. He could be a supermodel and a practising Buddhist, no problem. But to be a supermodel and a practising Jew? The two things simply didn’t go together, couldn’t go together. Even if he could somehow work things out that he would only eat kosher food and avoid photoshoots and assignments on Shabbat, the very nature of the work itself went against the Torah. So he quit. The media in Israel went wild: what happened to Avichai, the Israeli supermodel? How could he give up that glamorous, globe-trotting, money-making lifestyle – just to make teshuva? A couple of months after he’d returned to the religion of his fathers, Avichai appeared on a popular Israeli TV show to answer the questions directly. He explained that he had been on a mission to find out what was the purpose of life. Why are we here? What does it all mean? And once he’d started asking that question, the only place where he got a satisfactory answer was in the Torah. And once he’d discovered that truth, he understood that he had to change his life to fit in with it, instead of trying to bend the truth to accommodate his lifestyle. Today, Avichai lives with his wife and family in a neighbourhood of Jerusalem. In place of the highlights and designer sunglasses, Avichai has the long peyot and shaved head that characterises many Chassidim. He spends his days learning Torah in the Belz Beit Midrash in Jerusalem, and he’s got that inner happiness that radiates out of people who really do know why they are here on this planet. I got to hear Avichai’s story because the film school at Torat Chaim Yeshiva, the world’s only orthodox film school, taped Avichai for one of their productions. It was great. But when I saw the film, it gave me a real jolt to see the ‘before’ and ‘after’ pictures of Avichai. What gave me the biggest jolt was to realise how caught up on externals I still appear to be. A bit of me was actually a little disappointed that he’d gone to the ‘extreme’ of shaving his head. “What? He couldn’t be frum in a more normal-looking way?” Once I caught myself thinking that, I had my own moment of truth. And I realised, deep down, that it’s much harder to take the Galut out of the Jew than it is to take the Jew out of Galut. So now I have my own bit of soul-searching and rectification to work on. But when it comes to letting go of external appearances and following the truth, wherever it takes me, I couldn’t have a better role model than Avichai Cohen. |
