| עומד בשער: סיפורו של רונן דהן | |||||||||
| למרות שהיה שוער מצליח בליגת העל בכדורגל, בגיל 26 החליט הוא לבעוט בכדור בפעם האחרונה. מאז רונן דהן לומד תורה, מתחזק בית נאמן בישראל, ומנחיל את תורת ישראל לדור הצעיר. ראיון | |||||||||
| |||||||||
רונן דהן (32), נשוי לרותם וגר בחדרה, העיר בה גדל. בצעירותו למד בבית ספר החילוני בעיר "הדסה נעורים", שירת בחיל האוויר וחלם להצליח. עד כאן סיפור של כמעט כל ישראלי ממוצע. "כשהייתי בן 7", אחד הילדים בקבוצת הפועל חדרה הציע לי לבוא ולשחק בקבוצה", מספר דהן כיצד החל החיבור שלו לעולם הכדורגל. "משם זה התפתח והשתלבתי במשחקי הכדורגל. בזמנו, השאיפה של כל הבנים בסביבתי הייתה להיות שחקן כדורגל". בגיל 15 הצטרף דהן לנבחרת הנערים של ישראל בכדורגל, משם מהר מאוד עבר למועדון הכדורגל של "מכבי חיפה". מאוחר יותר הצטרף גם לנבחרת הנוער של ישראל. כשהגיע דהן לגיל 18, החל לשחק עם הבוגרים בתפקיד השוער ונדד, בין הפועל כפר סבא, הפועל באר-שבע, הכוח רמת גן ועוד, עד שהחל לשחק בליגת העל. עולם שלא ידעתי על קיומו "הגעתי למקום שהרבה צעירים שאפו להגיע", ממשיך דהן לספר. "השתתפתי בעשרות משחקים בינלאומיים באירופה ושיחקתי עם הידועים בתחום - ביניהם יוסי בניון, יניב קטן, איתי שכטר ורבים נוספים". דהן שיחק הרבה שנים, והמגרש הפך לביתו הטבעי. "כשאתה נמצא על מסלול מסוים מגיל צעיר - במקרה שלי, מסלול של כדורגל - אתה מתפתח עם הזמן והופך לשם דבר. פתאום אתה מבין שזו ממש הקריירה שלך, זה העולם שלך, ועם זה אתה רץ. הפרנסה בתחום הזה בהחלט מכובדת, אתה זוכה לפרסום, אתה נמצא בכותרות, מקבל חשיפה, ואין ספק שזה מפתה", מסכם דהן את התקופה הזוהרת. "מרוב שהייתי עסוק בפיתוח הקריירה ובמרדף החיים, לא היה לי זמן לעצור ולעסוק בהתבוננות". עד גיל 26 חי דהן את המגרש, נשם את השער ובעט את הכדור עשרות אלפי פעמים. עד שיום אחד החליט לבעוט בו - בפעם האחרונה. "יום אחד, בעודי משחק בפועל באר שבע, חבר טוב שאל אותי אם אני רוצה לבוא איתו לשיעור תורה. הייתה לי הערכה לתורה, כמו כל יהודי, למרות שלא הכרתי את המהות לעומק, ולכן לא התנגדתי. כשהגענו לשם לא הבנתי על מה הולכים לדבר, אך כשהתחיל השיעור פתאום הבנתי שמדובר בתכנים שמעולם לא שמעתי בעולם שממנו באתי". דהן אהב את השיעור, שעסק בעבודת המידות, אך לא חשב ליישם את הדברים, והמשיך בחייו כרגיל. "אחרי שבועיים", הוא ממשיך לספר איך התקרב צעד אחר צעד, "החבר שוב קרא לי לשיעור. הלכנו ומאוד נהניתי מהשיעורים. למדנו הרבה מוסר, והזמן עבר בנעימות". באותה תקופה שיחק דהן בקבוצת נצרת עילית, ובגלל שהערבים שלו היו פנויים, הוא נהג לפקוד את הישיבה ולשמוע את שיעור הרב. "בשיעורים נפתח בפניי עולם עמוק שלא נחשפתי אליו, עולם שלא ידעתי על קיומו. לאט לאט ההשקפה שלי על החיים השתנתה. פתאום החגים קיבלו משמעות אחרת עבורי, והבנתי שהשבת היא לא משהו שסוגר אותך, אלא להפך - מעלה אותך ברמות רוחניות". כידוע, רוב משחקי הכדורגל המרכזיים מתקיימים בשבת, ודהן המתין להזדמנות שבה יוכל לשמור את השבת כראוי. "כאשר הגיעו שבתות ללא משחקים, חשבתי לעצמי שזו ההזדמנות שלי. ערכתי את השבת עם חברים, וזו הייתה שבת שאי אפשר לתאר. ממש התחברתי לתפילות, למזמורים, לשיעורים ולסעודות". ככל שעבר הזמן הבין דהן שמקומו הטבעי אינו במגרש אלא בין כותלי היהדות. "הבנתי שהעולם האמיתי לא נמצא במשחקי הכדורגל", הוא אומר. עונת המלפפונים בזמן פגרת הקיץ - מה שנקרא בכדורגל "עונת המלפפונים" - שבה מחדשים חוזים ומתקיים מעבר של שחקנים בין הקבוצות, התייעץ דהן עם רבו, הרב ליאור כחלון. "אתה יודע באיזה עולם אני נמצא", אמר ליאור לרב. "זה סוף השנה בכדורגל, ואני צריך להחליט באיזו קבוצה לשחק. זו הפרנסה שלי, אך מצד שני זה לא העולם האמיתי. אני לא יודע מה להחליט - להמשיך עוד שנה? לפרוש?". הרב ענה: "גילית את העולם שגילית. אתה ילד גדול, קח החלטה לבד". דהן לקח לעצמו כמה ימים להתבונן בחייו. הוא התחבט בשאלות שונות - לאן מועדות פניו, מה חשוב בחייו ומה ייעודו בעולמו? "הרגשתי שהאמת נמצאת ביהדות, ואני לא יכול להדחיק את זה ולחיות בשקר. ההרגשה של ללכת למשחק לא משתווה להרגשה של ללכת לשיעור. בנקודה זו החלטתי שאני לא מתחיל עונה חדשה". באחד מכנסי הענק שהתקיימו באצטדיון טדי - האצטדיון בו שיחק כה רבות - עלה דהן לבמה, נישק וחיבק את הרב המרצה, הוריד את חולצת הכדורגל, וזרק את נעלי המשחק עמוק לתוך המגרש החשוך. "אין על השבת", צעק, "לא רוצה כדורגל, לא רוצה כלום. רק תורה!". הקהל הריע ודהן קיבל על עצמו סופית עול מלכות שמיים.
חמש שנים עברו. מאז הספיק דהן להינשא כדת משה וישראל. כיום הוא לומד בכולל בימים, ובלילות מוסר שיעורים בעצמו. בין שאר עיסוקיו, ואולי זהו העיקרי שבהם, דהן מחזק בני נוער על ידי סיפורו האישי, במסגרת עבודתו בארגונים "אור לנוער", "קרן וולפסון" ו"יד עזרה ושולמית". "היהדות לא אומרת לא לחיות, אלא איך לחיות", הוא מסכם. "בורא עולם נתן לי את ההזדמנות להכיר את היהדות מקרוב. זו המתנה שלו בשבילי, ובכלל לכולנו. ה מדבר לכל אחד, רק צריך לשים את המשקפיים הנכונות". להזמנת הרצאות: 050-8475745 | |||||||||
No comments:
Post a Comment